מאמר כוורת

"על הדבש ועל ה...פולן (חלק א')

נתחיל בדבורת הדבש – APIS MELLIFICA היא חרק בעל השפעה דרמטית על האבקת גידולים חקלאיים רבים ובכך על הייצור החקלאי הטבעי בעולם (כשליש מהתוצרת החקלאית לתזונה מסתייעת בדבורים).

לאחרונה עלתה המודעות לדילול באוכלוסיית הדבורים בעולם ופוטנציאל הנזק הטמון בכך, מעריכים כי הסיבה העיקרית קשורה בחומרי ריסוס והדברה (קונפידור אחד מהבולטים בחומרים אלה), מהם התפתחו וירוסים ומזיקים שונים (זבוב טפילי , למשל) אך גם בשל תיעוש מוגבר, זיהום אוויר, תהליכי עיור והתחממות כדור הארץ .

עם זאת יש לזכור כי במאתיים שנים האחרונות חלק גדול מגידול הדבורים הינו גידול "מלאכותי"- האדם מציב כוורות כפי הבנתו, מזיז אותן לפי עונות השנה, משנה את הצמחים לפי הבנתו וכשאין פריחה "מאכיל" את הדבורים במי-סוכר – מובן כי כל אלה משיקולים כלכליים מבלי להתחשב בטובתה של הדבורה. חשוב לציין כי הדבש מהווה את עיקר מזונה של הדבורה, עצמה.

נקודת אור- המודעות לבעיה זו עלתה וממשיכה לעלות בכל העולם וכבר יש מי שמנסה לחזור לגידול דבורים כבעבר. זאת ועוד , התקציבים למציאת פתרונות להיעלמות הדבורים עולים בארה"ב מקצים עשרות מיליוני דולרים בחקר העניין ותקציבים דומים גם באירופה.

מעט על מבנה הדבורה ; בפה הדבורה נמצא חדק המאפשר שאיבה ופליטה של נוזלים דבר המאפשר יניקת צוף, האכלת המלכה וזחלים, פליטת מים לטובת קירור הכוורת ועוד.

בטן הדבורה עשויה לוחות קשיחים שביניהם חיבורים גמישים ; כך איבריה הפנימיים מוגנים מחד אך יכולים להתרחב , למשל כאשר מתמלאת קיבת הדבש (ה"זפק").

עוקץ הדבורה מצוי בקצה בטנה, עשוי צינור ובו שני דוקרנים בעלי שיניים חד כיווניות.

הדוקרנים נאחזים בגוף הנעקץ ומאפשרים להטיל הארס בפשטות , עם זאת כאשר מדובר בגוף גמיש כמו עור של בני אדם אין הדבורה מסוגלת לשחרר/לשלוף את העוקץ וכאן מגיע מותה.

אצל המלכות העוקץ חלק וכך מהלך מיתה זה נחסך ממנה, לזכרים , לעומתן , אין עוקץ.

לדבורה מחזור חיים מרובע : ביצה – זחל – גולם – דבורה .

משך התפתחות הדבורה מלידה עד בגרות : מלכה – 16 ימים, נקבה(עמלה) – 21 ימים, זכר – 24 ימים

הדואליות שבין הפרח לדבורה מרטיטים : צוף ואבקנים ניתנים-נלקחים מחד , חומצת נמלים (FORMICA) משפיעה על הפרח הבשלה לפרי מאידך כאשר ההאבקה מבטיחה המשך קיום הפרח.

הדבורה תעדיף צוף קרוב אל הכוורת מטעמים של ניצול אנרגיה , כאשר תמצא דבורה אתר פורח הסמוך מאד לכוורת תיידע את חברותיה במחול מעגלי.

אופי הריקוד; משך ומהירות הריקוד; מעיד על עושרו והמרחק מן הכוורת בהתאמה.

במידה שזיהתה שדה פורח במרחק גדול ממאה מטרים מחולה יצור שמיניות באוויר וגם מחול זה יכוון במדויק למיקום השדה.

הדבורה הינו ייצור חברתי מובהק- מסוגלת לחיות בקבוצה בלבד ייתר על כן הדבורה וסביבתה יוצרים מארג חיים תלוי האחד בשני וזו מן הסיבות להתייחסות אל כל עולם הכוורת כישות סימביוטית אחת.

בטבע בונה הדבורה את ביתה בחללים סגורים כאשר האדם "בִּיית" אותה אל כוורת משושים הדומה לזו שיוצרת בעצמה בטבע.

בכל כוורת (המכונה גם "דבורית") חיות כ50000 דבורים הנחלקים לשלוש קבוצות :א. נקבות ,"עמלות" (אלפי יחידות). ב. זכרים המפרים את המלכה (כמה מאות). ג. מלכה אחת בכל כוורת שתפקידה להיזדווג ,להטיל ביצים ולהנהיג באחדות את הכוורת , אגב הפרשת פרומונים מגופה (פרומון הוא חומר כימי המופרש מגוף הדבורים , נקלט ע"י חוש הריח ומשמש כאמצעי תקשורת עבור החיים בכוורת.

הדבורה יונקת את הצוף באמצעות החדק . הצוף מאוחסן בקיבת הדבש . עוד טרם הגיעה לכוורת , בעת מעופה מופרש מבלוטת הראש שלה הדבורה , האנזים אינוורטאז .

באמצעות תהליך זה מתפרק הסוכרוז לגלוקוז ופרוקטוז (ראה תרשים)

תהליך הרדייה : מתחיל בהסרת השעווה העוטה את תאי הדונג – באמצעות סכין מתאימה (ידנית או ממוכנת), לאחר מכן יש צורך בסיבוב צנטריפוגלי של החלה כדי שהדבש ייצא ממנה החוצה ואז דרך צינורות מועבר למיכלי השקעה שם נמצא מספר ימים שבסופם מנוקים ממנו שארי דבורים מתות וחלקי שעווה ...משם אל הצנצנת לאיחסון.

חימום דבש : מחקרי שוק הראו כי הצרכן בישראל מעדיף דבש בגוון קוניאק, חלק ונוזלי , לפיכך החלו החברות הגדולות לחמם את הדבש ; מובן כי הדבר פוגם באיכות הדבש וחלק מהותי מסגולותיו הרפואיות מתבטל. זאת ועוד, באותם מחקרים נמצא כי דבש מגובש בעל צבע חיוור קשור אסוציאטיבית לסוכר ולמוצר פגום או מזויף....לפיכך אל נשמיץ את החברות הללו במהרה...להם זה עולה יותר- החימום ☺.

דבש

הנוזל הדביק המוכר לכל מגיע לצנצנת חתומה לאחר מסע מרתק , לא מתפשר, עקבי , מלא בטכסים חדורי שמחה כשחלקו בנבכי בטנה של הדבורה בקיבה המיוחדת לכך.

מזון על בעל היסטוריה, מסורות והערכה רבת שנים ולשונות, אנו נעסוק בעיקר בהווה היוצר את העתיד.

בתזונת האדם לא נמצא פריט מזון כלשהו המהווה תחליף לדבש.

הרכבו הכימי :

פרוקטוז – 38.5%

גלוקוז – 31%

מים -17.1%

מלטוז – 7.2%

סוכרוז – 1.5%

טרי סוכרים ופחמימות נוספות – 4.2%

ויטמינים מינרלים ואנזימים – 0.5%

ערכו התזונתי ל100 גרם :

כ300 קק"ל (כ60 קק"ל לכפית)

20 גרם מים

חלבונים- 0.3 גרם

פחמימות- 79.5 גרם.

נתרן – 4 מ"ג

אשלגן – 51 מ"ג

סידן – 7 מ"ג

ברזל – 0.4 מ"ג

ויטמין C – 0.5 מ"ג

ויטמין 3 B – 0.2 מ"ג

ויטמין 2 B – 0.04 מ"ג

האנזימים המצויים בדבש ותפקידיהם :

אִינְוֶרְטָז (Invertase) – האנזים החשוב ביותר: מפרק את הדו־סוכרים (למשל סוכרוז) והטרי־סוכרים לחד־סוכרים (גלוקוז ופרוקטוז(

דִיאַסְטָז (Diastase) או עֲמִילָז (Amylase) – מפרק את העמילן לסוכרים.

אינולאז ( Inulase)- מפרק אינסולין ללבולוז (Levulose).

ליפאז (lipase) – מפרק עמילן ודקסטרין לסוכר

גלוקוז אוקסידאז (Glucose oxidase) – מפרק את הגלוקוז לחומצה גלוקונית ומי חמצן.

קטלז (Catalase) – מפרק מי חמצן למים וחמצן.

פוספוטז חומצי (Acid phosphatase) – מסיר זרחות אנאורגניות.

מקורם של שלושת האנזימים הראשונים בבלוטות קדמת הפה של הדבורה, שני האנזימים האחרונים (קטלז ופוספוטז חומצי) מקורם בצוף הפרחים ולכן לא מצויים בכל סוגי הדבש.

נמצאו 16 חומצות אמינו בדבש. כאשר חלבונים מסויימים יוצרים תגובה עם מים בנוכחות קטליסטים (אנזימים מסויימים וחומצות מינרליות) הם נטמעים ומשחררים פולי ודיפפטידאז וחומצות אמינו .

תכונות הדבש:

הדבש בעל איכות אנטיבקטריאלית מובהקת הנובעת מסביבה חומצית ותכולת חלבונים נמוכה, הימצאות של מי חמצן בדבש וחומרים נוספים כחומצה פנולית, פינוקמברין . כמו כן העובדה שדבש עשיר באשלגן ובעל איכות מאזנת חומצה-בסיס אלה עומדים בבסיס חייה של הבקטריה (לא משנה אם היא גרם חיובית או גרם שלילית) .

מחקר מהארוארד בחן את משך הזמן בה תוכל לשרוד בקטריה בתוך דבש , הנה חלק מהתוצאות :

דיזינטריה, פאראטיפוסוסA ו B- 10 שעות

טיפוס- 10 שעות עד יומיים

פרוטאוס וולגריס – שלושה-ארבעה ימים

קולי קומוניס – ארבעה-חמישה ימים

טעם וריח- נקבעים לפי התרכובות שבנקטר (צוף)

צמיגות – תלוי בסוג הדבש , בריכוז המים בדבש ובטמפרטורה.

מתיקות – תלויה ביחס בין כמות הפרוקטוז לגלוקוז. כפית דבש אחת מתוקה פי 25% מכפית סוכר לבן.

הדבש בעל PH חומצי 3.9 (הטווח נע בין 3.4 ל-6.1) התקן בישראל עומד על מכסימום PH 4.0.

אחוז החומצות האורגניות בדבש: 0.57% (הטווח 0.17-1.17) בעיקר חומצה גלוקונית

אורך חיים – כל עוד אחוז המים בדבש מתחת ל18% יכול הדבש להישמר לתקופה ארוכה, כאשר אחוז המים עולה , גדלה גם תסיסת השמרים שבדבש וכאן מתגבר תהליך קלקולו. התקן בישראל עומד על מכסימום 20% מים.