תזונת האם בהיריון כגורם סיכון לרגישות אלרגית בתינוק


הקדמה

אנו עדים לעלייה עקבית בשיעור הילדים הסובלים מאי סבילות ואלרגיות כגון אסתמה1, אטופיק דרמטיטיס ונזלת אלרגית בשנות חייהם הראשונות. שיעור הסובלים מרגישויות המתבטאות בתסמינים בדרכי הנשימה (ברונכוסים) הכפיל את עצמו בשנות ה-80 של המאה ה-20. משערים ש-15%-10% מהאוכלוסיה יסבלו מאטופיק דרמטיטיס בשלב כלשהו בחייהם.2

מאמץ מחקרי מוקדש לחיפוש הסיבות לתחלואה הגוברת. משערים שיש הרבה אלרגנים במזון, באוויר ובמים, חלקם גלויים וידועים (כמו חלב, ביצים, חיטה ועוד), וחלקם מוחבאים בתוך מזונות אחרים (כמו לדוגמה חיטה ש'מוחבאת' ברוטב סויה). גם איכות המים נחשבת כבעייתית, כיוון שניקיון המים משפיע על איכות המזון אותו אנחנו צורכים. כדי לבדוק את הנושא, התחילו החוקרים מהתחלה – מההיריון. אחד הדברים הראשונים שהתגלו הוא, שלאֵם אלרגית יש סיכוי גבוה יותר ללדת צאצא אלרגי או צאצא עם סיכון מוגבר לאלרגיות בגיל הילדות. הסיכון מוגבר ב-40% כאשר האֵם אלרגית, וב-70% כאשר שני ההורים בעלי נטייה אלרגית. אך הגנטיקה לבדה לא מספקת את התשובה המושלמת לעלייה הדרמטית הזו במספר הילדים החולים. על כן הופנה המאמץ המחקרי לבדיקה של השפעת הסביבה. במאמר זה אסקור את הידוע היום על השפעת התזונה של האם בהיריון על סיכון הילד שלה לסבול מאלרגיות.

תזונה ים תיכונית

הספרות המחקרית מצביעה על תזונה ים-תיכונית כמספקת הגנה מפני התפתחות מחלות אלרגיות כמו אסתמה ואטופיק דרמטיטיס.

מחקר מעקב שנמשך 6.5 שנים בהשתתפות 460 אימהות וילדיהן, תיעד את תזונת הנשים בתקופת ההיריון והעריך את התאמתה (או את אי התאמתה) לתזונה ים-תיכונית. בהמשך בדקו החוקרים אם יש מתאם בין תזונת הנשים ההרות לבין שכיחותן של מחלות אלרגיות בילדיהן. ממצאי המחקר: תזונתן של כשליש מהנשים ההרות הייתה במתאם נמוך עם תזונה ים-תיכונית, ושל כשני שליש - במתאם גבוה. נמצא קשר משמעותי בין תזונה ים-תיכונית בהיריון לבין רמת הסיכון של ילדיהן ללקות באסתמה ובמחלות אטופיות. בנוסף, נמצא קשר הפוך בין תזונה ים-תיכונית של הילד לבין מחלות אלה. כלומר, תזונה ים-תיכונית סיפקה הגנה מפני מחלות אלרגיות שכיחות אלה.3 (אגב, ממצאים אלה תקפים גם לגבי אסתמה במבוגרים.4 )

כמה רכיבי מזון בולטים מצטיירים כמשפיעים על נטייה לאלרגיות של של התינוק: חומצות שומן, ויטמינים ומינרלים, ומזונות אלרגניים כגון חלב, ביצים, דגים, אגוזים ובוטנים (ועוד). ההנחה הרווחת היא, שתזונת האם בהיריון יכולה להשפיע על התפתחות דרכי הנשימה ועל התגובתיות של תאי T לתאים אחרים (מה שעלול לגרום לתגובה אלרגית).5

חומצות שומן חיוניות

אסתמה היא מחלה דלקתית ואלרגית של דרכי הנשימה, ומעורבות הדלקת בה משמעותית מאוד. כנטורופתים, יש לנו דרכים לא מעטות להשפיע על היווצרות וצמצום תהליכים דלקתיים. על כן קל לנו להבין מדוע לחומצות שומן יש השפעה מכרעת על אסתמה. כולנו יודעים להמליץ לאם על צמצום צריכה של שומן רווי ועודפי חומצות שומן מסוג אומגה-6 בתזונת הילד. אך האם אנחנו יודעים איך משפיעה תזונת האם בהיריון על הסיכון למחלה?

ככל שהמחקר בתחום מתקדם, מתברר שלתזונת האם - ולא רק לגנטיקה ולגורמים סביבתיים (כמו זיהום אוויר, אבק, חיות בית, פריחת עצים ועוד) - יש השפעה מכרעת על רגישות היילוד.

במחקר שנערך על 2641 נשים הרות במהלך החודש האחרון של ההריון, ואשר בדק את ילדיהן הפעוטים כעבור שנתיים, נמצא שצריכה של שמנים מסוג אומגה-6 (שמנים צמחיים) ומרגרינה (שומן טראנס), העלו את רמת הסיכון של התינוקות לפתח מחלה אטופית בילדות, בעוד שצריכה של שמנים מסוג אומגה-3 הפחיתו סיכון זה. ממצא מעניין נוסף ממחקר זה הראה, שצריכה גבוהה של סלרי ופירות הדר העלתה את הסיכון לאלרגיות למזון שמתבטאות בתגובה של מערכת העיכול (כמו נפיחות, גזים וכו'), ואילו טיגון בשמן צמחי עמוק וצריכה של פלפלים טריים (לא מבושלים), הגבירה סיכון למחלות אלרגיות שמתבטאות בתגובה של מערכת הנשימה (כמו אסתמה, נזלת אלרגית, ליחה וכו').6

מחקר שהתפרסם ביולי 2008, הִשווה צריכה של חומצות שומן מסוג אומגה-3 ושל שמן זית, בהקשר לסיכון להיוולד עם נטייה אלרגית. בשנת 1990, 533 נשים בהיריון תקין חולקו ל-3 קבוצות. קבוצה אחת קיבלה 4 כמוסות של אומגה-3 (שמן דגים) במינון יומי של 2.7 גרם. קבוצה שנייה קיבלה כמוסות דומות שהכילו 1 גרם שמן זית (אין לי נתונים על איכות השמן והרכבו), וקבוצה שלישית – קבוצת ביקורת – כלל לא קיבלה כמוסות. המעקב אחר הילדים נמשך 16 שנים. התוצאות הראו ירידה של 87% (!) בסיכון לפתח אסתמה אלרגית אצל תינוקות שאימהותיהם צרכו אומגה-3, לעומת ילדים שאימהותיהם צרכו שמן זית ולעומת קבוצת הביקורת. מחקרים נוספים הראו תוצאות דומות לגבי הורדת הסיכון להתפתחות אלרגיות בילדות וצריכת אומגה-3 ממקור דגים בהיריון על ידי האם. 7-9

נראה שתוסף אומגה-3 (או אכילת דגים בהיריון, ק.ל.) משנה את תהליך ייצור הלויקוטריאנים (מתווכי הדלקת) ובכך משפרת את הפעילות החיסונית של העובר.10

למרות שדגים הם מזון אלרגני, נראה שהחוקרים תמימי דעים לגבי צריכת דגים בהיריון, השפעתה המיטיבה על התינוק והפחתת הסיכון שלו ללקות במחלה אלרגית מג'ורית (כמו אסתמה או אטופיק דרמטיטיס). מסקנה זו עולה ממחקרים רבים מאוד, שאת חלקם הבאתי כאן.

ויטמינים, מינרלים ורכיבי מזון נוספים

נושא נרחב נוסף שנבדק במחקרים הוא, אם צריכה של רכיבי מזון מסוימים קשורה לסיכון של התינוק לפתח עיטוש בשנתיים הראשונות לחייו (כמדד לחסינות התינוק).

מחקר אחד מצא שצריכת ויטמין E ואבץ מפחיתה סיכון לסבול מכל סוג של עיטוש בשנתיים הראשונות לחיי התינוק.11

ויטמין נוסף שמחסור בו מחשיד לסיכון מוגבר לנטייה אלרגית אצל התינוק והילד, הוא ויטמין D. נראה שלוויטמין יש תפקיד בהתפתחות ריאתית של העובר ברחם, ומחסור בו מגביר כנראה את הסיכון להתפתחות אסתמה אחרי הלידה.12

זרעים (בוטנים, אגוזים)

בוטנים הם האלרגן השכיח ביותר בתזונת ילדים, עד כדי כך שהרשויות בארה"ב ממליצות לנשים בהיריון ולמיניקות, להפסיק לחלוטין צריכת בוטנים בתקופה זו. אך הטענה של סיכון מוגבר לאלרגיה אצל התינוק בעקבות אכילת בוטנים בהיריון אינה נתמכת במחקרים, וחוקרים ממליצים לבטל המלצת ממשל זו.13

ההמלצות לגבי צריכת אגוזים אינן חד-משמעיות. מספר מחקרים בודקים תגובות לסוגי אגוזים ספציפיים ולמשפחת האגוזים בכלל, בתלות במינון, כגורם אפשרי לסיכון מוגבר לאסתמה בתינוק.

במחקר אורך נוסף על תזונת 4,246 אימהות בחודש האחרון להיריון ומעקב של 8 שנים אחרי ילדיהם נמצא, כי ככל שהאישה אכלה יותר אגוזים בהיריון, כך גדל הסיכון של התינוק לחלות באסתמה, וכי צריכה יומיומית של אגוזים העלתה את כמות העיטושים אצל הילדים.14 (אין בידי נתונים על סוג האגוזים, כמותם ואם היו קלויים או טריים. ק.ל.)

חלב פרה

בנושא החלב (להפתעתי! ק.ל.) כמעט ואין תיעוד מחקרי על השפעה אפשרית של צריכת חלב בהיריון על תופעות אלרגיות אצל התינוק. למרות שכל מאמר 'שמכבד את עצמו' מציין את האלרגיה לחלב פרה, המתפתחת בשנת החיים הראשונה, כאלרגיה השכיחה ביותר בילדות, כנראה שעדיין לא מצאו לנכון לבדוק את ההשפעה של צריכת חלב בהיריון.

פרוביוטיקה

נושא שלדעתי ראוי לעקוב אחריו בעתיד, ואשר כנראה מתחיל לעניין חוקרים למרות מחקרים ראשוניים 'לא יציבים',16,15 הוא השפעה של פרוביוטיקה על מחלות אלרגיות אצל תינוקות. מתרבים המחקרים המצביעים על קשר חיובי בין תוספי פרוביוטיקה לבין שיפור מצבים אלרגיים אצל ילדים בגיל מבוגר יותר ואצל מבוגרים.

דיאטה היפו-אלרגנית

נשאלת השאלה, אם דיאטה היפו-אלרגנית (דיאטת אלימינציה - הסרה של מזונות אלרגניים) מקטינה סיכון להתפתחות רגישויות אלרגיות אצל התינוק הרך. למרות שלנו, הנטורופתים, הנושא נראה ברור למדי, הוא רחוק מלהיות ברור בספרות המחקרית. העדויות אינן חד-משמעיות, והשונות מתבטאת גם בהחלטות ממשלתיות בנושא. מחקר משווה רחב היקף (meta analysis) שהתפרסם בקוקראן (Cochrane) בשנת 2006 הראה, שאכן אלימינציה של מזונות בתקופת ההיריון מפחיתה סיכון של תינוקות לפתח מחלות אלרגיות. אך בשנת 2007, מסיבות לא ידועות, פרסום זה הוסר.17

כמטפלת נטורופתית, חשוב לי מאוד לאבחן רגישויות למזון אצל מטופלים שלי, ונשים בהיריון בכלל זה. גם אם קיים אך סיכון קטן שהרגישויות של האם יְרַגשוּ את מערכת החיסון של העובר, חשוב לי מאוד לעשות את המרב כדי להקטין סיכון זה. יחד עם זאת, אני חייבת לציין, שאני מסכימה עם החוקרים המתנגדים לאלימינציה מוחלטת של מזונות אלרגניים בהיריון, ומעדיפה על פני גישה זו את הגישה של בדיקת רגישות אינדיווידואלית, על ידי דיאטת אלימינציה ואתגר או על ידי דיאטת רוטציה2 והסרה של מזונות ספציפיים שאליהם האם אלרגית או רגישה. אני מאמינה שרגישויות מסוג זה מפריעות לתפקוד אופטימלי של הגוף.

במקרה של אישה הרה הסובלת מריבוי אלרגיות, הגיוני להמליץ על תזונה היפו-אלרגנית גורפת, פרט לדגים (כמקור לאומגה-3, שהוכח כמיטיב). אם האישה אלרגית ספציפית לדגים - אז אמליץ על מקורות צמחיים לחומצות השומן החיוניות ולאומגה 3 (אך לא על שמן פשתן, שהוא בעייתי בהיריון).

לסיכום

המחקר המדעי מספק בסיס ראייתי לעובדה, שתזונת האם בהיריון משפיעה על רגישות מוגברת של ילדים לחומרים סביבתיים, מהמזון או מהאוויר. כנטורופתים שוחרי בריאות, אנחנו צריכים להתייחס לנקודה זו בכל מפגש טיפולי עם אישה הריונית, בין אם היא באה לטפל בבעיה הריונית כלשהי (סוכרת הריונית, יתר לחץ דם הריוני וכו') ובין