צמחי מרפא לספורטאים ולטיפול בפגיעות ספורט


במאמר זו אסקור את אפשרויות הטיפול והתמיכה של רפואת הצמחים הקלינית בספורטאי, אולם בטרם נעסוק בצמחי המרפא גופם, נתמקד ראשית בסוגים שונים של פעילות ספורטיבית ושל ספורטאים. במסגרת המצומצמת של מאמר זה, אתייחס לשני סוגי פעילות בסיסיים:

במאמר זו אסקור את אפשרויות הטיפול והתמיכה של רפואת הצמחים הקלינית בספורטאי, אולם בטרם נעסוק בצמחי המרפא גופם, נתמקד ראשית בסוגים שונים של פעילות ספורטיבית ושל ספורטאים. במסגרת המצומצמת של מאמר זה, אתייחס לשני סוגי פעילות בסיסיים:

א. פעילות אירובית

זוהי פעילות גופנית הכוללת מאמץ גופני תת-מרבי, המפעיל קבוצות שרירים גדולות לזמן ממושך. פעילות אירובית מעלה את צריכת החמצן בגוף ומגבירה את קצב הלב, המספק את החמצן הדרוש לשרירים. לדוגמה: ריצה, שחייה, רכיבת אופניים.

ב. פעילות אנאירובית

זוהי פעילות לטווח קצר ובעוצמה גבוהה, המנצלת אנרגיה השמורה בשריר בצורה של גליקולן לביצוע הפעולה, ללא צריכת חמצן. פעילות אנאירובית תורמת לחיזוק מסת השריר ומשפרת את מהירות התגובה שלו. בנוסף היא משפרת את צפיפות העצם. דוגמה מתבקשת: הרמת משקולות.

בנוסף להגדרת סוג הפעילות, יש לאפיין את האדם העוסק בספורט וזאת על פי קריטריונים מקובלים:

בראש הפירמידה נמצאים כמובן הספורטאים המקצוענים, אותם אנשים אשר עיסוקם העיקרי הינו פעילות גופנית דוגמת שחקני כדור, אתלטים, העוסקים במקצועות המגע (ג'ודו,איגרוף), טריאתלטים, מתעמלי קרקע, שחיינים,רקדנים ועוד.

למרות העובדה שאנשים העוסקים בספורט מקצועני חשופים יותר לפציעות, עדיין אורח חיים נכון הכולל מנוחה, תזונה נכונה ושימוש מושכל בתוספי תזונה וצמחי מרפא בהחלט עשוי למנוע חלק גדול מהפציעות.

לצידם, נמצאים הספורטאים החובבניים. אלה הם אנשים העוסקים בפעילות ספורטיבית בין 4-6 פעמים בשבוע. רכיבת אופניים, טריאתלון, אומנויות לחימה שונות והרמת משקולות(חדרי-כושר), הפכו בשנים האחרונות לענפי ספורט פופולאריים ביותר בקרב האוכלוסייה הבוגרת.דווקא אנשים אלה, בשל אורח חיים אינטנסיבי במיוחד הכולל עבודה וניהול חיים מלאים מעבר לפעילות הגופנית, חשופים לפציעות אף יותר מהספורטאי המקצועני שכן אין ביכולתם לאפשר לגוף את זמן המנוחה לו הוא זקוק, ולעיתים קרובות אף התמיכה התזונתית אצלם לוקה בחסר.

אצל אנשים העוסקים בפעילות גופנית כ- 3 פעמים בשבוע, פעילות גופנית מאוזנת הנמשכת כשעה, אחוז הפציעות שואף לאפס והיא נחשבת למאוזנת ביותר.

לבסוף, אנו מוצאים את האנשים העוסקים בפעילות שאינה סדירה, בין 0-2 פעמים בשבוע. זהו המקור לחלק מפציעות הספורט המסוכנות ביותר. משחק הכדורגל של סוף השבוע, או חופשת הסקי השנתית עלולים להסתיים בפציעות קשות ביותר.

טיפול תומך ומונע

כפי שכבר נאמר בראשית הדברים, בקבוצות הראשונות של העוסקים בספורט אשר הזכרנו נמצא המתרגל תחת עומס פיזי רב. עם זאת, אין להתעלם מהעומס המנטלי אליו הוא חשוף. ידוע כיום, שחלק גדול מפגיעות הספורט קשורות באופן הדוק לעומס יתר ולשחיקה מנטאלית.

כתגובה למצבי דחק (פיזי ומנטאלי), הגוף מייצר הורמוני דחק מבלוטת יותרת הכליה. אלו הם הגלוקוקורטיקואידים (קורטיזול), והמינרלוקורטיקואידים (אלדוסטרון). מצבי דחק ממושכים שוחקים את יותרת הכליה ואת יכולת ההסתגלות וההתמודדות של הגוף, דבר החושף את גופו של הספורטאי לפציעות שונות ואף עלול להחליש את תפקוד המערכת החיסונית. הצמחים העיקריים אשר תומכים בפעילות יותרת הכליה מוגדרים כאדפטוגנים, היינו, משפרים את יכולת האדפטציה של האורגניזם האנושי, או בעברית – משפרים עמידות ויכולת הסתגלות. הצמחים בקטגוריה זו משפרים את מה שמוגדר כתגובה אדרנלית למצבי דחק (stress) מתמשכים, אשר גורמים להתשה של בלוטה זו. שחיקה זו של יותרת הכליה גורמת בהדרגה לירידה בתנגודת הטבעית של הגוף, ובעקבותיה להופעת ליקויים כרוניים, המאופיינים במקרים רבים בתהליכים דלקתיים כרוניים וברגישות מוגברת להשפעתם של גורמים מזהמים פתוגניים. צמחים אדפטוגניים משפרים גם את היכולת הפיזית והמנטלית, אם כי להשפעה זו מתייחסים בדרך כלל כהשפעה מאתנת (tonic). המשותף מבחינה כימית לצמחים האדפטוגנים מתגלם בתרכובות פיטו-כימיות הנקראות ספונינים טריטרפנואידיים. לתרכובות אלו מבנה מולקולרי דומה מאוד למבנה של הורמוני יותרת הכליה, ויש להם השפעה מורכבת על בלוטה זו, אותה ניתן להגדיר כהשפעה תומכת ומאזנת. הצמחים בקבוצה זו משמשים לטיפול במחלות רעלניות דלקתיות כרוניות, כנוגדי דלקת, כמו גם לשיפור העמידות והיכולת האתלטית.

כבר בשנות השבעים המוקדמות, נערכו מחקרים רבים אודות הפעילות האדפטוגנית של צמחים שונים ובראשם הג'ינסנג הסיבירי (Eleutherococcus senticosus) והג'ינסנג הקוריאני (Panax ginseng). חלק מהניסויים נעשו על ספורטאים אולימפיים והוכיחו מעל לכל ספק, שהצמחים האדפטוגנים שיפרו את יכולת העמידות/התמדה, קיצרו את זמן ההתאוששות, הגבירו את ניצולת החמצן ושיפרו את הישגי הספורטאים.בענפי ספורט קשים במיוחד, דוגמת "איש הברזל" (הכולל כ-4.5 ק"מ שחייה, 120 ק"מ רכיבת אופניים ו"לקינוח" ריצת מרתון של 40 ק"מ), ותחרויות אופניים ארוכות דוגמת ה"טור דה פראנס", מנסים הספורטאים להעלות את כמות תאי הדם האדומים בגופם, וע"י כך את ניצולת החמצן. ניתן להשיג מטרה זו באופן חוקי בעזרת צמחים אדפטוגניים, ובאופן שאינו חוקי ע"י עירויים של מנות דם, אשר לעתים נלקחו מגופו של הספורטאי מספר חודשים קודם לכן.

לסיכום

ניתן להבין שקבוצת האדפטוגנים הינה קבוצת הצמחים העיקרית המשמשת לתחזוקת גופו של הספורטאי ולמניעת פציעות. נציין כאן מספר צמחים אדפטוגנים רלוונטיים:

ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng)

ג'ינסנג סיבירי (senticosus Eleutherococcus)

ויתניה משכרת (Withania somnifera)

רודיולה (Rhodiola rosea)

קודונופסיס (Codonopsis pilosula)

גודוצ'י (Tinospora cordifolia)

רפונטיקום (Rhaponticum carthemoides)

כמובן שהתאמת האדפטוגנים הינה אינדיבידואלית, ומשתנה בהתאם לצרכים.

העדינים שבהם, ויתניה למשל, יכולים לשמש את הספורטאי על בסיס קבוע בשימוש יומיומי, ואילו הפעילים יותר, דוגמת ג'ינסנג קוריאני, לפרקי זמן קצרים וממוקדים.

טיפול צמחי בפציעות ספורט

פציעות הספורט הן חלק בלתי נפרד מהעיסוק בפעילות ספורטיבית. למעשה, כמעט ולא קיים אדם העוסק בספורט באופן מקצועי או חובבני לאורך תקופה ארוכה יחסית, שלא סבל מפציעת ספורט זו או אחרת.

קיימים שני סוגים עיקריים של פציעות ספורט:

* פציעות טראומטיות (traumatic injury) דוגמת נקעים, פריקת כתף, קרע של רצועה צולבת בברך, פציעות גב וכד'.

* פציעות הקשורות לשחיקה/שימוש יתר (overuse injury). פציעות אלה נוצרות עקב מאמץ מחזורי, בתדירות קבועה או משתנה ולפרקי זמן ממושכים. פציעה מסוג זה מתרחשת עקב ירידה ביכולת הגוף להתמודד עם המאמץ. דוגמאות: שברי מאמץ, שחיקת סחוסים, דלקות בגידים ודלקות בלוחות הגידול של העצמות.

לדעתי, צמחי מרפא או תכשירים רפואיים (בעיקר תכשירים נוגדי כאב ודלקת), מספקים מענה חלקי וסימפטומטי, ולכן, בעיקר בפציעות כרוניות, יש לשלב שיטות טיפול שונות דוגמת פיזיותרפיה (מומלץ אצל מומחים לפציעות ספורט), דיקור סיני, שיטת פלדנקרייז ועוד.

צמחי-מרפא לשימוש מקומי

צמחים רבים יכולים לטפל בכאב, בתהליכים דלקתיים, בשטפי דם, בטראומות ובחבלות.להלן מספר דוגמאות:

ארניקה (Arnica Montana)

מקובל להשתמש בארניקה בקרם, בג'ל או בקומפרסים מקומיים, לטיפול בחבלות, בשטפי-דם ובנקעים. מומלץ להשתמש קרוב ככל שניתן לזמן הפגיעה במקביל לשימוש מקומי בקרח. יש להימנע משימוש חיצוני בצמח על רקמה רירית או על רקמה פצועה (חתכים).

מחקרים הראו כי למרכיבים ססקוויטרפנים לקטוניים שבצמח פעילות נוגדת דלקת, המתחוללת באמצעות מנגנונים אימונולוגיים. אחד הפעילים שבחומרים אלו הוא הלנלין.1

במחקר קליני פתוח, שנערך במשך 6 שבועות בהשתתפות 79 חולי דלקת מפרקים ניוונית (OA) של הברך, נבדקה השפעת יישום חיצוני של ג'ל ארניקה במקרים שדורגו כקלים עד בינוניים בחומרתם. התכשיר הוכח כבטוח לשימוש, יעיל ובעל מעט תופעות לוואי. 87% מבין משתתפי הניסוי דירגו את התכשיר כ'טוב' או 'די טוב'. דוּוחו 5 תופעות מקומיות, כולל מקרה בודד של תגובה אלרגית לחומר. 2

ערער (Jniperus communis)

מקובל להשתמש בערער בעיקר בפורמט של קרם לטיפול בדלקות באזורים שונים של הגוף. נחשב ספציפי לטיפול בברכיים, בעיקר לשחיקת סחוסים, הגורמים לכאב ודלקת.

מחקר מעבדתי מ-1995 מצביע על השפעה נוגדת דלקת של הצמח, אשר גרם לעיכוב ייצור פרוסטגלנדינים וגורם משפעל טסיות.3

מחקר נוסף הדגים בעכברים, כי שימוש בתכשיר המכיל 5% שמן ערער גרם לירידה ברמות סמנים דלקתיים דוגמת PGE2, 6-keto-PGF1alpha, TXB2, להעלאת רמות TNF-alpha ולירידה ברמות המתווכים interleukin-6/10 .4

פלפלת (Capsicum minimum)

ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות גבוהה והוא משמש בעיקר לטיפול חיצוני בדלקות ובכאבים של מערכת השלד. הצמח נחשב למחמם, מאלחש ומשפר זרימת דם היקפית. השימוש בצמח הוא חיצוני, בפורמט של משחות, שמן וקומפרסים. מתאים במיוחד למריחה על אזורים כואבים ומודלקים לפני פעילות, במטרה לחמם את המקום הכואב.

ניסוי קליני גרמני (2001) אקראי וכפול סמיות, בדק את ההשפעה של פלסטר המכיל את הצמח על 154 בני אדם שסבלו מכאבים לא ספציפיים בגב, במשך 3 שבועות ובהשוואה לפלסבו. רק מטופלים אשר הציגו שיפור של 30% או יותר במדדים שונים של כאב, הוגדרו כמגיבים לטיפול. נמצא כי בקבוצת המחקר 60.8% מהמטופלים הגיבו לטיפול, בהשוואה ל-42.1% בלבד בקבוצת הביקורת. תופעות לוואי, בעיקר קלות ולא מזיקות, דוּוחו ב-15 מהמטופלים בצמח, לעומת 9 בקבוצת הביקורת.5

פיגם ריחני (Ruta graveolans)

מקובל להשתמש בשמן המופק מעלי פיגם לטיפול בדלקות מפרקים וב